עב"י 2088-09-20

תקציר

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי. המערער טען כי הרשעתו ועונשו של בית הדין הארצי נפלו פגמים, אך בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב בפסק הדין. בית המשפט המחוזי משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין, ויבטל את החלטותיהם רק במקרים חריגים. בית המשפט יימנע במיוחד מלהתערב בקביעת עובדות ומהימנות, שיש לערער עליהן רק אם הן חורגות במידה ניכרת מההיגיון ומהשכל הישר. מאחר שהרשעתו של המערער התבססה על התרשמותו של בית המשפט המחוזי מהעדויות, והמערער לא הביא כל ראיה שתתמוך בגרסתו לאירועים, לא ראה בית המשפט המחוזי עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית הדין הארצי. המערערת ביקשה גם להביא ראיות נוספות לבית הדין הארצי, אך זו נדחתה בצדק, שכן אין בכך כדי לשנות את תוצאת התיק. ככלל, הרשעתו של המערער הייתה מבוססת היטב ולא הייתה לבית המשפט המחוזי סיבה לפקפק בה. בהתייחסו לעונש ציין בית הדין כי הדין המשמעתי מגן על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין, ומעשים כגון פגיעה קשה של המערער במוסד האמון. מדיניות הענישה בגין מעשים אלה נעה בין השעיה להרחקה לצמיתות, ובצדק שקל בית הדין הארצי את כל שיקולי הענישה הרלוונטיים. בעוד נסיבותיו האישיות של המערער היו טרגיות, מצא בית המשפט המחוזי כי העונש שניתן היה הולם ותואם את התקדימים. לפיכך, גם הערעור על גזר הדין נדחה.