עמ"ה 531/07

תקציר

הערעור הוא על שומת מס לשנים 1999-2000 שהוציא המשיב למערער, קבלן בניין שביצע עבודות ביישובים ישראליים ביהודה ושומרון, לפי חוק מס הכנסה הירדני. המשיב ביקש לדחות את הערעור בעילה של היעדר סמכות עניינית בבית המשפט וקיומו של צו בית משפט קודם. המערער טען כי ההסכמים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית שינו את המצב הנורמטיבי כך שהסמכות לגבות מס הכנסה מהמערער, שהוא תושב האזור, הועברה לרשות הפלסטינית, ועל כן לבית המשפט הישראלי סמכות שיפוט. המשיב טען מנגד, כי ההסכמים אינם משפיעים על משטר שומות המס וכי בית המשפט המוסמך לדון בעררים אלה הוא ועדת הערר. השופט הסכים עם עמדת המשיב וציין כי ההסכמים אינם מרחיבים את סמכות השיפוט של הרשות הפלסטינית על התנחלויות ישראליות וכי סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי אינה מקנה לבית המשפט סמכות לדון בערעורים על החלטות מנהליות מקום בהן לא ניתנה זכות ערעור על ידי המחוקק. זאת ועוד, המבקשת, בהיותה שלוחה של המנהל האזרחי שהוסמך על ידי המפקד הצבאי באזור, לא הייתה כפופה לרשות המסים הישראלית. מכאן, שלבית הדין לא הייתה סמכות עניינית לדון בערעור, והבקשה לדחייתה על הסף נדחתה. הערעור נדחה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.