עת"מ 29746-12-11

תקציר

העותרת, אזרחית אתיופיה, הגישה עתירה מנהלית נגד החלטת משרד הפנים הישראלי לדחות את בקשתה למקלט מכוח האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967. העותרת טענה כי היא ממוצא אריתראי דרך אמה ולכן זכאית להגנה בישראל הניתנת לאריתריאים. המשיב טען כי העותרת שהתה באתיופיה כל חייה ונכנסה לישראל עם דרכון אתיופי אותו חידשה מספר פעמים. העותרת טענה כי אמה וכמה מבני משפחתה גורשו לאריתריאה בשל מוצאם ולכן גם היא תהיה בסכנה אם תוחזר לאתיופיה. בית המשפט לא מצא כל פגם בהליך קבלת ההחלטות של המשיבה וקבע כי העותרת לא הביאה ראיות מספיקות למוצאה האריתריאי או לסכנה עם שובה לאתיופיה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי צודק היה המשיב בנקיטת נוהל חדש ויעיל לטיפול במבקשי מקלט שאינו פוגע בזכויות מהותיות כלשהן, וכי עניינו של העותר אינו מצדיק יחס מיוחד. לבסוף, מצא בית המשפט כי עקרון אי-ההשבה אינו חל על עניינה של העותרת, שכן היא לא הוכיחה כל סכנה לחייה או לחירותה באתיופיה - ארץ מוצאה. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.