בש"א 187/02
החלטה עליון
תקציר
המבקשים ערערו על החלטת בית משפט קמא, אך הערעור נדחה משום שהוגש כערעור בזכות ולא כבקשת רשות ערעור, שהיא הפרוצדורה הנכונה לפי חוק הבוררות. לאחר מכן הגישו המבקשים ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, הדורשת "טעם מיוחד" לפי תקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט קבע כי לא הוכחה סיבה מיוחדת, שכן כל טעות בהליך הנכון לא הייתה מעורפלת או הצדיקה את השיהוי. זאת ועוד, גם טענת המבקשים כי שגה בית משפט קמא בכך שלא אישר את פסק הבורר לא צלחה, שכן ההליכים הקודמים לא שינו את מועדי תקיפת החלטת בית המשפט, והמבקשים לא פעלו בדחיפות לאחר שנודע להם על טעותם. לבסוף, השיהוי של המבקשים בהגשת הבקשה, גם לאחר שנודע להם על הטעות הראשונית, החליש עוד יותר את טענותיהם. משכך, נדחתה בקשת ההארכה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב.
חקיקה מקושרת
בש"א 187/02 רפאל טהלר נ' אריה וייס, עליון (28.1.2002)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.