תלה"מ 26484-01-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בחלוקת הרכוש בין בני זוג גרושים, תוך החלת חוק יחסי ממון. השופטת דנה בהרחבה בחברות המשותפות של בני הזוג, החל מהערכת שווי חברת ג.ש., שהמומחה שמונה העריך באפס. השופטת מסבירה מדוע היא מקבלת את הערכת המומחה, דוחה את טענות התובעת בדבר חישוביו החלקיים או השגויים לכאורה של המומחה, ומפרטת את הכשלים הפרוצדורליים של התובעת בהצגת חישוביה שלה. כמו כן, השופט פוסק לגבי חלקו של התובע בהלוואת הבעלים שניתנה לג.ש., ומגיע למסקנה כי לא נותר סכום לחלוקה. לגבי חברת ל.ש, שלא הייתה פעילה בעת הקרע, השופטת מסכימה עם ניתוח המומחה וקובעת כי התובעת חייבת 1,520 ₪ מהנתבעת, כחלקה בחברה. לאחר מכן עובר השופט לאזן בין זכויותיהם הסוציאליות והפנסיוניות של בני הזוג, ומורה על איזון לפי שיטת המומחה א', המיטיבה עם הנתבע. השופטת פוסקת גם בטענות בני הזוג בנוגע לכסף מזומן, תכשיטי זהב ומטלטלין שנמצאו בביתם המשותף, ודוחה את טענות הצדדים וטיעוניהם בשל היעדר ראיות ומשך הזמן שחלף מאז פרידתם. התובעת ביקשה איזון לא שוויוני בשל פערי ההשתכרות בין בני הזוג וחוסר תום הלב הנטען של הנתבע. עם זאת, השופט דוחה טענה זו ומדגיש כי יש להחיל איזון לא שוויוני רק במקרים מיוחדים, מה שאין כן כאן. השופט גם מבטל את העיקול על זכויות הנתבע בבית ומורה לתובע לשלם לנתבע 20,000 ₪ כשכר טרחה והוצאות סבירות. לבסוף, השופט מורה לתובעת להשיב לנתבעת 5,480 ₪, המייצגים את הסכום ששולם לה ביתר בגין חלקה בל.ש. פסק הדין מסתיים בהודעה למשלוח העתק מפסק הדין להנהלת בתי המשפט, אשר תשקול לפנות לגורמים הרלוונטיים בנוגע לטענות התובע בדבר הכנסות לא מדווחות.