פר"ק 8845-03-13

תקציר

העותרים ביקשו את רשות בית המשפט לחלט ערבות בנקאית אוטונומית שהונפקה לטובתם. הערבות ניתנה במסגרת הסכם עם חברה שהפכה בהמשך לחדלת פירעון וקיבלה צו הקפאת הליכים. הנאמן טען כי התרת החילוט תפגע באפשרות לגבש הסדר נושים וביקש לדחות את הבקשה, שלטענת העותר אין להיעתר לה בשל אופייה האוטונומי של הערבות הבנקאית. עם זאת, בית המשפט הסכים עם הנאמן, וקיבל את טענתם כי תיקון 19 לחוק החברות שינה את הנוף המשפטי. על פי החוק המתוקן, על העותר, כנושה מובטח, להוכיח כי חילוט הערבות הבנקאית נחוץ לשם הגנה על האינטרסים שלו ולא יעכב את הבראת החברה. הם לא הצליחו לעשות זאת. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין החלטות קודמות בנושא ערבויות בנקאיות אוטונומיות, בהתחשב בחששותיו של הנאמן מההשפעה על הסדרי הנושים ובנסיבות הספציפיות הסובבות את ההסכם. כתוצאה מכך, הבקשה לחילוט מיידי נדחתה, אך לעותר ניתנה הזכות להגיש בקשה חוזרת לאחר שישים יום. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים והדגישה את חשיבות מקסום גמישות הנאמן לגיבוש הסדר נושים.