ת"פ 13239-12-18

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ואת הפסיקה הרלוונטית. הם החליטו כי יש להיעתר לבקשה לעיון חוזר בתיק בית המשפט, בכפוף לתנאים מסוימים שמטרתם לצמצם כל פגיעה אפשרית בזכויותיו ובאינטרסים של הנאשם. החלטה זו מבוססת על המסגרת הנורמטיבית שהותוותה בתקנה 4 לתקנות לעיון בתיקים, הכוללת את האינטרסים של כל הצדדים המעורבים ואת סבירות הקצאת המשאבים לבקשה. מאחר שאין איסור חוקי על העיון ועורכי הדין של המבקשים אינם עדי תביעה, השופט אינו מסכים עם טענת הסנגור כי יש לאסור עליהם להגיע לאולם. השופט גם אינו מוצא את סעיף 42א(א) לפקודת הראיות רלוונטי במקרה זה, שכן הוא נוגע לקבילות ממצאים במשפטים אזרחיים, ולא לתסקיר צד שלישי בהליך פלילי. בהתייחס לנימוק לתסקיר, מסכים השופט כי הצורך של המבקש לנהל התדיינות אחרת, במקרה זה, הליכים אזרחיים נגד הנתבעים, הוא טעם תקף. השופטת מדגישה כי לעקרון פומביות הדיון ולזכות הציבור לדעת משקל משמעותי בעניין זה. ניתן לטפל בכל חשש למורכבות פרוצדורלית או לפגיעה בזכויות הנאשמים באמצעים מידתיים. לפיכך, הבדיקה תוגבל לבאי כוח המבקשים בלבד, אשר יתחייבו שלא לשתף את העדים במידע כלשהו בהליך הפלילי. יתר על כן, השופט אינו מוצא את טענות הנתבעים בדבר שיבושים או יתרונות אפשריים בהליכים אזרחיים משכנעים דיים כדי לדחות את הבקשה. למרות שלא ניתן לשלול את האפשרות לפגוע בהגנת הנאשמים, השופט מציין כי הנאשמים לא סיפקו דוגמאות קונקרטיות לאופן שבו זה עלול לקרות. אם יתעוררו נסיבות כאלה, הנתבעים יכולים לבקש הגנות קונקרטיות למידע ספציפי, שיבטיחו הגבלה מידתית על זכות העיון של המבקש. סיכומו של דבר, הבקשה לעיון חוזר בתיק בית המשפט מתקבלת, ובא כוח המבקש רשאי לעיין בה. זכות עיון זו מוגבלת לבא כוחו של המבקש ובאה בתנאי שלא יוכל לחלוק כל מידע עם עדי התביעה. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים וניתנת היום, יום חמישי, אלול תשע"ט, 05/09/2019.