ת"א 27427-12-19

תקציר

השופט דחה את תביעת התובעים נגד הנתבעים מכמה טעמים. ראשית, לא הוכחה הטענה כי הנתבעים התרשלו בבניית חיפוי המבנה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע האם התקנת החיפוי הייתה רשלנית בשל חוסר ראיות, שהיו בידי התובעים אך לא הוגשו לבית המשפט. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי אריחים נפלו מהקומות העליונות של הבניין, והמומחה לא יכול היה לבחון את התביעה בשל הזמן שחלף מאז הסתיימה הבנייה. זאת ועוד, טענת התובעים בגין הפרת חובה חקוקה לא הוזכרה בכתב התביעה, דבר המונע מהנתבעים להתגונן מפניה כראוי. בנוסף, התובעים לא הוכיחו את גובה הנזק הנובע מהבנייה הרשלנית לכאורה. שוויה הגבוה של התביעה, שעמד על מאות אלפי שקלים, לא נתמך בראיות מספיקות. ההוצאה היחידה לכאורה שאין עליה עוררין הייתה קשורה לבניית "סינר", שעלתה כ-10,000 שקל. עם זאת, גם סכום זה לא הספיק כדי לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו מבלי לקבוע את חבות הנתבעים, מה גם שרוב התביעה נדחתה. לאור ממצאים אלה, קבע השופט כי על כל צד לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בהצלחה החלקית של התובעים בהצגת כמה טיעונים תקפים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים וסימנה את סופה של המחלוקת המשפטית.