ת"א 1862/00

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעת פינוי נגד יונתן מינס בשנת 1995, תביעת מכרות שלא ערערה עליה. בעקבות ביטול פסק הדין נגדו, הגיש מכרה בשנת 2000 תביעות כספיות נגד המועצה המקומית גדרה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה וראש המועצה לשעבר שלום כהן. התיקים אוחדו ונשמעו בבית המשפט. ההליכים התעכבו בשל עצלות הצדדים, בעיקר מכרות. בית המשפט דחה את טענתו של מינס כי תביעת הפינוי נגדו היא "סעד מן הצדק". המינהל, כבעל הקרקע המדוברת, היה רשאי לפנות מכרות. למכרות לא היו זכויות בקרקע מלבד החזקה, שכן הוא לא העביר את הזכויות כדין משמעון משעלי, שהעניק את הקרקע ברישיון מהמועצה המקומית. יתר על כן, מוקשים שנבנו על הקרקע ללא היתר ולא עמדו בצווי הריסה, איבדו כל זכות תביעה לגבי המבנה. גם התביעות הכספיות של מכרות נגד הנתבעים נדחו. תביעתו נגד שלום כהן נדחתה מאחר שכהן פעל מטעם המועצה, והתביעה נגד המועצה המקומית גדרה נדחתה על פי חוק ההתיישנות, כפי שהיה צריך להיות מוגש בשנת 1983 עת חתם מכרה על ההסכם עם משעלי. גם התביעה הכספית נגד הוועדה המקומית נדחתה בשל היותה פורום לא תקין, ומוינס לא סיפק כל נימוק משפטי שיתמוך בטענתו. בנוסף, התביעות הכספיות של מכרות לא היו נתמכות והתבססו על מבנה בלתי חוקי, מה שהופך אותן לבלתי נסבלות. מכרות חויבו לפנות את הקרקע ולשלם שכר טרחת עורך דין למינהל ולכל אחד מהנתבעים בתיק הכספי. פסק הדין ניתן ב-27 בנובמבר 2008, ולמכרות ניתנה ארכה עד 1 באפריל 2009 לפנות את המקום.