תפ"ח 1039/06

תקציר

מוחמד ח'ליל ויאסר סועלמה, תושבי השטחים ששהו בישראל באופן בלתי חוקי, עבדו בשוק הסיטונאי בתל אביב. ב-9 בפברואר 2006 נעצר אחיו של ח'ליל, עיסא, על ידי משטרת ישראל, מה שגרם לח'ליל להאמין כי המאבטח, שאויש, הלשין על אחיו. ח'ליל, סולאמה ואדם נוסף, חמאדה, קשרו קשר להרוג את שאוויש. ב-10 בפברואר תקפו השלושה את שאויש בשוק, הכו אותו בראשו באמצעות פטיש וקרשים והשליכו אותו למרתף. הם גם קפצו על גבו של שאוויש והשליכו בלוקים על ראשו, וגרמו לשברים קטלניים בגולגולת ולנזק מוחי. הגופה הוסתרה במרתף והתגלתה למחרת אחר הצהריים. כתב האישום מייחס לשני הנאשמים קשירת קשר לביצוע פשע ורצח בכוונה תחילה. חליל הכחיש תחילה את מעורבותו אך בהמשך הודה ברצח בחקירת השב"כ והמשטרה, וכך גם סועלמה. שני הנאשמים טענו כי לא התכוונו להרוג את שאוויש אלא רק להכותו. חקירות השב"כ לא תועדו אלקטרונית, וסיכומי החוקרים לא היו תיעוד מפורט של דברי הנאשמים. עוד טענו הנאשמים כי הודאותיהם אינן קבילות משום שהושגו תוך הפרת זכויותיהם, לרבות מניעת שינה ואיומים על משפחותיהם. עם זאת, בית המשפט מצא את עדותם של חוקרי השב"כ מהימנה וקבע כי רצונם החופשי של הנאשמים לא נשלל. השאלה המכרעת הייתה האם לנאשמים הייתה כוונה פלילית להרוג את שאוויש. בית המשפט קבע כי חזקת הכוונה להשיג את התוצאות הטבעיות של מעשה החלה במקרה זה. מעשיהם של הנאשמים – שימוש בנשק, פגיעה באזורים חיוניים בגוף ואי פנייה לטיפול רפואי – הצביעו על כוונה להרוג. יתר על כן, לכל אחד מהנאשמים הייתה אפשרות לסגת מהפשע אך הוא בחר שלא לעשות זאת, מה שהופך אותם לאחראים משותפים לרצח. ראיות נוספות, לרבות שחזור הפשע על ידי הנאשמים ופרטים שרק הם ידעו, תמכו בהודאותיהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנאשמים היו מודעים לתוצאות מעשיהם והתכוונו להרוג את שאוויש. בכך הרשיע בית המשפט את שני הנאשמים בקשירת קשר לביצוע פשע וברצח בכוונה תחילה.