דנ"א 8856/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון ששלל מבעל מניות ודירקטור בחברה בפירוק, את היכולת לקזז את חובותיו לחברה כנגד חובות החברה כלפיו. בפסק דינו הראשוני של בית המשפט העליון נטען כי העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לקיזוז כזה, ושמה דגש על הגנה על האינטרסים של הנושים הקטנים של החברה. העותר טען כי קביעה זו סותרת פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, ולכן יש לבחון אותה מחדש. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה בקובעו כי פסק הדין אינו סותר תקדימי עבר, וכי טענות העותר מתאימות יותר לערעור ולא לבקשה לדיון נוסף. פסק הדין חיזק את הדרישה כי על בעלי המניות הטוענים לקיזוזים כאלה להוכיח קשר הדדי בין החובות הרלוונטיות, וכי יש לשכלל את זכות הקיזוז לפני מתן צו פירוק. משכך, נדחתה העתירה, ופסק הדין הקודם עמד בעינו, תוך שהוא יוצר תקדים לפרשנות זכויות קיזוז במקרים של פירוק חברה, תוך הבהרת הדרישות לקריאה לדיון נוסף לבחינה מחודשת של פסק דין של בית המשפט העליון.