ת"א 47243-01-18

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת אדמה בבעלות מחמוד ח'לילה ואחיו. זכויותיו של מחמוד בקרקע לא נרשמו על שמו וחצי מהקרקע נרשמה על שם אחיו. בתו של מחמוד טענה כי אביה מכר לה את הקרקע בשנת 2004, וביקשה להכריז על הסכם המכר משנת 2004 כתקף. כמו כן ביקשה לבטל את הערות האזהרה וצווי המניעה על הקרקע שנרשמו לאחר המכירה לכאורה. הנתבעים, בהם בניו של מחמוד ורשות המסים, טענו כי הסכם המכר זויף, או שנעשה במועד מאוחר יותר. השופט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הוא מצא מספר סתירות וסתירות בגרסת התובעים לאירועים, כמו גם היעדר ראיות מהימנות לתמיכה בטענותיהם. יש לציין כי הסכם המכר לא דווח לרשויות המס, דבר המהווה דרישה לתוקפן של עסקאות נדל"ן על פי הדין הישראלי. עוד ציינה השופטת כי ההסכם התייחס לתיק הוצאה לפועל שנרשם שנים לאחר שנת 2004, מה שמעיד על כך שההסכם נוסח שנים לאחר מכן. בנוסף, התובעים לא רשמו הערת אזהרה כנדרש, ומרישום הערת אזהרה סותרת על ידי זיאד, בנו של מחמוד, זמן קצר לאחר המכירה הנטענת, עולה כי לא בוצעה מכירה כזו בשנת 2004. השופט הגיע למסקנה כי הסכם המכר לא נחתם ב-2004, אלא במועד מאוחר יותר, ככל הנראה ב-2018. הוא נימק זאת בכך שהעסקה של התובעים לא הייתה העסקה הראשונה של הקרקע, וכי עסקאות קודמות, צווי בית משפט ושעבודים על הקרקע קדמו לשנת 2018. הוא מצא כי גרסת התובעים בדבר החזקתם במקרקעין אינה אמינה. משכך, דחתה השופטת את טענות התובעים והורתה להם לשלם את הוצאות המשפט לשניים מהנתבעים. פסק הדין הדגיש את חוסר תוקפו של הסכם המכר משנת 2004 ואישר את עדיפותן של עסקאות קודמות והחלטות בית משפט הקשורות לקרקע.