בש"א 9497/05

תקציר

הפרשה נסובה סביב הצבע הכתום, שגם מפלגת בל"ד וגם תנועות חוץ-פרלמנטריות זיהו עם הימין הפוליטי כסימן ההיכר שלהן בהקשר של תוכנית ההתנתקות. בל"ד, בראשות ח"כ עזמי בשארה, פנתה לבית המשפט בבקשה למנוע מתנועות הימין להשתמש בצבע הכתום בפעילותן הפוליטית, בטענה כי מדובר בקניין הרוחני וכי השימוש בו על ידי המשיבים פוגע ברגשות הציבור הערבי. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הצבע הכתום הוטמע בציבור הישראלי כסמל להתנגדות להתנתקות וכי טענת בל"ד אינה לגיטימית. בית המשפט בחן את הסוגיה מנקודת המבט של דיני הקניין הרוחני ומצא כי צבעים אינם יכולים להיות בבעלות בלעדית של גוף אחד, שכן הם פתוחים לשימוש הציבור. יתר על כן, השימוש בצבע כתום על ידי המשיבים לא היווה הטעיה או פגיעה בזכויות הקניין הרוחני של בל"ד, מה גם שלציבור הערבי ולציבור יש"ע זיקה פוליטית מובהקת. עוד טענו המבקשים כי סמלי המשיבים מעוררים סלידה בקרב הציבור הערבי, אך בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי חופש הביטוי הפוליטי גובר במקרה זה. בנוסף, הדגיש בית המשפט את אופיין המצומצם של זכויות הקניין הרוחני במישור הפוליטי ואת ההבחנה בין פגיעה ישירה באורח חייו של אדם לבין פגיעה ברגשותיו. נוכח היעדר הטעיה והאופי הסאטירי של פעילות המשיבים, דחה בית המשפט את תביעתה של בל"ד והורה להם לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. החלטה זו מחזקת את חשיבותם של חופש הביטוי והסמליות הפוליטית, תוך הכרה בגבולות זכויות הקניין הרוחני בנוף הפוליטי.