ת"א 11322-05-14

תקציר

התובע, שנולד והתגורר רוב חייו בבניין על חלקת קרקע חכורה, טען כי יש לו זכות להמשיך להחזיק בבניין. המבנה נמסר לראשונה להורי התובעת על ידי הסוכנות היהודית בשנת 1951 או 1952 ללא כל רישיון או חוזה רשמי. התובע טען כי יש לו זכויות במבנה בהתבסס על מספר טענות משפטיות: רישיון בלתי חוזר, הבטחה שנתנה הסוכנות היהודית להוריו, השקעות שהוא והוריו ביצעו במבנה, הסתמכות על האפשרות להישאר במבנה, חוק אזורי שיקום ופיצוי והחובה להשוות את מצבו למצבם של מפונים אחרים. השופט פסק נגד התובע בכל הסעיפים. תביעתה של התובעת לרישיון בלתי חוזר נדחתה מאחר שהוכח כי ההיתר להתגורר בבניין שייך לאם בלבד, והוגבל לתקופת חייה. יתר על כן, רישיון כזה הוא אישי ואינו ניתן להעברה, והוא בוטל על ידי הבעלים לכל המאוחר כאשר הוגשה התביעה הראשונה בשנת 1995. חוק הגנת הדייר אינו חל על מצבו של התובע, שכן הוא מתייחס להסכמי שכירות עם חוזים ותשלומים רגילים, שלא היו קיימים במקרה זה. השופטת דחתה גם את הטענה כי הובטח להוריה של התובעת כי יוכלו להישאר בבניין, ומצאה כי הראיות אינן משכנעות וגוברות על גורמים אחרים. ההבטחה, גם אם הייתה קיימת, ניתנה להורים ולא ניתן היה לרשת אותה. השופט הדגיש כי ההורים לא הופלו לרעה, ונהנו מזכות מגורים ומהזכות לנהל עסק של דיר צאן על הקרקע במשך כ-60 שנה מבלי לשלם דבר. גם טענת התובע שהתבססה על הסתמכות נדחתה מאחר שלא הוכח כי מצבו השתנה לרעה, ובשני העשורים האחרונים הוא ידע על הטענות נגד הישארותו בבניין. בנוסף, ההשקעות שבוצעו במבנה אינן מקנות לתובע כל זכות להמשיך להחזיק בו, ואינן מצדיקות פיצוי כספי, מה גם שרוב ההשקעות בוצעו על ידי ההורים ולא על ידי התובע. השופטת ציינה כי שווי הבניין למגורים הוא מזערי בשל מיקומו על קרקע חקלאית, והתובע התגורר בו במשך שנים ללא כל תמורה. חוק אזורי שיקום ופיצויים אינו חל על עניינו של התובע, שכן המבנה אינו ממוקם באזור שיקום. השופט גם לא מצא סיבה להשוות את מצבו של התובע לזה של מפונים או תושבים אחרים, שכן הנסיבות היו שונות. לבסוף, התייחסה השופטת לטענות התובעת בנוגע להסכם החכירה של הקרקע ולהיעדר פיקוח אפקטיבי על החלקה. השופט קבע כי כל הטענות להפרת חוזה החכירה שמורות למינהל מקרקעי ישראל והתובע אינו יכול לבנות על טענות אלה. ככלל, השופט הורה על מחיקת התביעה וקבע כי על התובע לשלם את הוצאות ארבעת הנתבעים הראשונים בסך 10,000 ₪.