דנ"א 1333/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב האיזון המורכב בין זכויות קניין לבין אינטרס ציבורי, בפרט לפי סעיפים 197 ו-200 לחוק התכנון והבניה. המקרה עסק בתוכנית מתאר חדשה לרעננה, ששינתה את ייעוד הקרקע והשפיעה על ערכי הנכסים, לרבות זו של המשיבה יהודית הורוביץ, שערך הקרקע שלה ירד ב-11.8% בעקבות התוכנית. בית המשפט נדרש לברר אם פחת זה נופל בגדר "תחום סביר", ופוטר את ועדת התכנון המקומית מתשלום פיצויים. החוק קובע כי נזק אינו בר פיצוי אם הוא מקיים הוראות סעיף 200, ובלבד שהנזק סביר ולא בלתי צודק לפיצוי. שופטים שונים הציגו נקודות מבט, כאשר חלקם הדגישו את מעמדן הרם של זכויות הקניין כחוקתיות ומחייב הגנה מחמירה יותר מפני פגיעה באינטרס הציבורי. השופט טירקל הציע בתחילה כי רק נזק מינימלי יגבר על הפיצוי, ואילו אחרים כמו הנשיא ברק הציעו פרשנות גמישה יותר, בהתחשב בשיקולים כמו גודל האינטרס הציבורי וחלוקת הנזק. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי הוועדה המקומית לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח הן את תנאי הסבירות והן את תנאי הצדק לשלול פיצויים, ובכך אישר את הצורך בפיצוי המשיב בגין ירידת ערך הנכס. החלטה זו מדגישה את גישתו של בית המשפט לשמירה על כיבוד חוקתי של זכויות קניין, תוך מתן אפשרות לשיקולים סבירים של אינטרס ציבורי בתכנון עירוני.