פר"ק 15543-04-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על תביעות חוב שהגישו ליאז ונמיר, התובעים מיליוני שקלים מחברה בהליכי פירוק. שני המערערים טוענים כי הלוו כספים לחברה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכספים כלשהם שהועברו ישירות לחברה ממי מהמערערים. עוד מצא בית המשפט כי טענות המערערים להיות נושים מובטחים אינן נתמכות. טענתו של נמיר כי נרשם שעבוד לטובתו הופרכה על ידי הראיות, ואילו המסמך שהציג ליאז כהוכחה למעמדו המובטח נרשם לאחר כל האירועים הרלוונטיים ולא יכול היה להיחשב תקף. בית המשפט הדגיש כי המערערים, שהם אנשי עסקים מנוסים, בחרו שלא להתקשר עם החברה בהסכמים כתובים כלשהם, דבר המדבר בכמויות. יתרה מכך, מהראיות עולה כי הכספים המדוברים לא הועברו לחברה אלא לשמואל רוזנטל, דמות מפתח בפרשה שאינו מעורב בהליך הנוכחי. לפיכך אושרו החלטות המנהל המיוחד הדוחות את תביעות החוב. עוד ציין בית המשפט כי התנהלות המערערים מעוררת שאלות רבות וכי הם אשמים רק בעצמם במצב. לבסוף הורה בית המשפט לשני המערערים לשאת בהוצאות השימוע, וכל אחד מהם שילם למשיב 7,500 ש"ח.