בד"מ 36/15

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לדיון משמעתי נגד עורך דין, שהואשם בכך שלא הגיש תביעה בשם לקוחו ולקח ממנו כסף על כך. הלקוח טען כי שילם לעורך הדין 27 אלף שקל בצ'קים ו-4,060 שקל במזומן עבור הוצאות משפט. עורך הדין דיווח ללקוח בכזב כי הוגשה התביעה והציג בפניו מסמך מזויף המתיימר להיות העמוד הראשון בכתב התביעה. בסופו של דבר גילה הלקוח כי לא הוגשה כל תביעה והתעמת עם עורך הדין, שהתעלם ממנו. עורך הדין הואשם במספר עבירות משמעת, ביניהן שליחת יד בכספי פיקדון, הפרת חובת אמונים ומסירות ללקוח, מעשים הפוגעים בכבודו של מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. עורך הדין לא השיב לתלונה ולא הגיע לדיון למתן עדות, שהוועדה בחנה בקפידה ומצאה אותה אמינה. הם הרשיעו אותו בכל האישומים, למעט העלאת טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שהוא שקרי, והם זיכו אותו ממנו. הוועדה מצאה כי מעשיו של עורך הדין פגעו קשות באמון שהציבור נותן בעורכי הדין ופגעו באופן בוטה בשמם הטוב של עורכי הדין בישראל. הם ציינו כי העבירה של שליחת יד עם כספי לקוחות היא אחת החמורות ביותר שעורך דין יכול לבצע. לאור עברו המשמעתי של הפרקליט - שכלל מספר הרשעות קודמות בעבירות דומות - החליטה הוועדה להטיל השעיה לצמיתות, לצד עונשים נוספים. אלה כללו את השבת הכסף ששולם על ידי הלקוח, בתוספת ריבית, בתוך תאריך מוגדר; קנס בסך 5,000 ₪ שישולם ללקוח; והוצאות בסך 7,000 ש"ח שישולמו ללשכת עורכי הדין במחוז תל אביב בשבעה תשלומים שווים. הוועדה הגיעה למסקנה כי חומרת העונש מתבקשת נוכח הימנעותו של עורך הדין מהפנים את חומרת מעשיו ומעמדו כעורך דין.