ת"א 39629-12-22

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של חוזה משפטי בדבר חלוקת ההוצאות וההתחייבויות הרכושיות בין התובע לנתבע. תפקידו של בית המשפט הוא לפענח את הכוונה המשותפת של הצדדים המעורבים בעת חתימת החוזה. לשון החוזה היא המקור העיקרי לפרשנות כוונת הצדדים. נקודת המחלוקת העיקרית היא משמעות הביטוי "חלקו של הלקוח ברכוש נטו", המוגדר בחוזה כ"חלקו של הלקוח בנכס לאחר ניכוי הוצאות צפויות, לרבות התחייבויות על הנכס". הצדדים חלוקים בדעותיהם לגבי ההוצאות שיש לנכות. הנתבעת מבקשת לנכות את שכר טרחת התובעת ואת שכר טרחת עורך דינה, ואילו התובעת טוענת כנגד כך, בטענה כי הדבר ייצור "מעגל שוטים" בפרשנות החוזה, ושכר טרחה זה כבר נוכה באופן חלקי. בית המשפט מסכים עם התובע בעניין זה וקובע כי אין לנכות עוד את שתי מערכות שכר הטרחה. סוגיה נוספת שנידונה היא ניכוי הוצאות צפויות למגרשים שטרם נמכרו. בית המשפט קובע כי מאחר שהנתבעת מתכוונת למכור את כל החלקות וכבר מכרה מחצית מהן תוך זמן סביר, והתובעת לא ציינה מועד למימוש ההתחייבות, יש להתיר הוצאות צפויות בניכוי בגין החלקות שלא נמכרו. כמו כן, מתנהל ויכוח על שווי חמישה מגרשים בתמורה, כאשר הנתבעת מבקשת הפחתה של 7% משומת השמאי בשל שוק נדל"ן איטי. בית המשפט מצדד בתובעת בנקודה זו, וקובע כי אין הצדקה להפחתה כזו שכן המגרשים נמכרו במחיר גבוה יותר מהערכת השמאי. דמי הפיתוח, לעומת זאת, ייכללו בהוצאות הצפויות, כפי שהם חלים על הנתבע כבעל הנכס. התובע מבקש לקבל חלק מהחיסכון במס שבח כתוצאה מניכוי שכר טרחתו, אך בית המשפט דוחה טענה זו שכן מדובר בחיסכון תיאורטי ולא ניתן לתקן את השומות בשלב זה. עם זאת, התובע זכאי להפרשי הצמדה והפרשי ריבית על הסכומים המגיעים לו, וכן לשכר טרחת עורך דין בגין ההליך הנוכחי. לסיכום, בית המשפט מקבל חלקית את התביעה, ומורה לנתבעת לשלם לתובע תוספת של 967,835 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית עד היום. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יחולו עליו ריבית נוספת והבדלי הצמדה. הנתבע נדרש גם לכסות את שכר טרחת עורך דינו של התובע, בסך 20,000 ₪, ומחצית משכר טרחת המשפט בגין הליך זה.