ת"פ 40212/08

תקציר

בית המשפט מצא את הנאשם אשם בכל האישומים בכתב האישום. האישום הראשון יוחס לנאשם שישים ושלוש עסקאות של זיוף, קבלה וסחר בחלקי רכב גנובים (מנועים), וכן בחמישים מקרים של שימוש במסמכים מזויפים ושיבוש הליכי זיהוי של רכוש גנוב. אישום זה מתייחס למנועים שרכש הנאשם מחאלד זגייר, תושב חברון, ומכר אותם מחדש לאחר שניתנו להם מספרי זיהוי מזויפים. חמשת האישומים האחרים ייחסו לנאשם חמש עסקאות נפרדות במנועים מזויפים, שכללו שינוי זהות המנועים, קבלה וסחר בחלקים גנובים וקבלת סחורה שהושגה במרמה בנסיבות מחמירות. אישומים אלה מתייחסים למנועים שהותקנו בחמישה כלי רכב שונים, שנבדקו מאוחר יותר על ידי המשטרה ונמצאו נושאים מספרים מזויפים. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בעבירות המיוחסות לנאשם, למרות שחלקן בוצעו מחוץ לשטח ישראל, קרי בחברון. זאת משום שחלק מהעבירות בוצעו בתוך ישראל. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשם בדבר חוסר בהירות וכפילות בסעיפי האישום, וקבע כי כתב האישום חושף מספר מספק של עבירות פליליות. יתר על כן, בית המשפט קיבל את דברי הנאשם כראיה, לאחר שהגיע למסקנה כי נמסר לנאשם על זכותו להיוועץ בסניגור, וכי טענתו בדבר אנאלפביתיות היא שקרית. עוד קבע בית המשפט כי החלטת התביעה שלא להעמיד לדין מעורבים אחרים, לרבות החברה באמצעותה פעל הנתבע, אינה עולה כדי אכיפה בררנית שיש בה כדי לבסס טענת הגנה מפני צדק. אשר לראיות, קיבל בית המשפט את עדותו של מוחמד שוויצקי, אשר תיאר כיצד העביר מנועים מזגייר לנאשם, וכיצד האחרון סיפק לזגייר מסמכים המכילים מספרי מנועים מקוריים, אשר הוטבעו לאחר מכן על המנועים המזויפים. בית המשפט הסתמך גם על חוות דעת מומחים שקבעו כי מרבית המנועים שנמצאו ברשות הנתבע אכן מזויפים. למרות שהיה פער בין שתי קבוצות של חוות דעת מומחה בנוגע לזיהוי מנוע אחד, בית המשפט פסק לטובת הנאשם ומצא כי מנוע ספציפי זה אינו מבסס את אשמתו ביחס לאותה עבירה. בית המשפט הסתמך גם על אמרתו המפלילה של הנאשם, בה תיאר בפירוט את מעורבותו בעבירות. בית המשפט ציין כי הנאשם לא העיד וסתר את החלקים המפלילים בהודעתו, ולכן בית המשפט לא יכול היה להתחשב בחלקים האנוכיים של ההודעה שניסו להרחיק אותו מאחריות. בנוסף, עדויות בעלי הרכב, לצד מסמכים מזויפים וחוות דעת מומחים, תמכו במסקנה כי הנאשם אשם בעבירות המיוחסות לו באישומים השני והשישי.