ת"א 36365-12-12

תקציר

בבקשה, להלן ניתוח משפטי של ההחלטה: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 36365-12-12** **הקדמה:** ההחלטה דנה בשאלה האם לאפשר את שמיעת עדותו של נתבע (נתבע 2) בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שכבר נשמעו עדי התביעה וההגנה, ולא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו. ההחלטה נוגעת לסוגיות הנוגעות לניהול הליך הוכחות, דיווח של בעלי דין, הגשת ראיות, ושיקול דעתו של בית המשפט. **רקע עובדתי והתפתחות ההליך:** התביעה הוגשה בשנת 2012 ועניינה טענה לגזילת זכות ורישיון להקמת תחנת דלק. במהלך קדם המשפט ביום 17.7.2018, הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית, וקבע כי לא יישמע עד שלא הוגש תצהירו, אלא אם תוגש בקשה מנומקת לפטור מכך. התובעת ביקשה לחקור את כל הנתבעים, כולל נתבע 2, וראתה בהודעתה בקשה לזימונם לעדות לפי תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לאחר מגעים בין התובעת לנתבע 2, אשר הבשילו להסכמה כי הנתבע 2 יעיד מטעם התובעת, התעוררו קשיים בהגשת תמצית עדותו של הנתבע 2, בין היתר בשל מחלת באת כוחו. הנתבעים 4-7 הגישו בקשה לאסור את עדותו של הנתבע 2, בטענה שלא הוגש תצהיר או תמצית עדות. בית המשפט קבע כי הנתבע 2 הינו בעל דין, והורה לתובעת להגיש תמצית עדותו במועד קרוב, ואם לא כן, עליו להתייצב לדיון כנתבע. למרות ההחלטות, לא הוגש תצהיר או תמצית עדות מטעם הנתבע 2. הנתבע 2 לא התייצב לדיון הוכחות שנקבע, בטענה למחלה. בדיון מיום 19.3.2019, קבע בית המשפט כי המועד להגעה להסדר בדבר עדותו של הנתבע 2 חלף, וכי עליו להעיד כנתבע, ונקבע מועד נוסף לשמיעת עדותו. גם למועד זה לא התייצב הנתבע 2, בטענה למחלה, וצירף אישור מחלה. הנתבעים האחרים התנגדו לעדותו של הנתבע 2 בשלב זה, בטענה לפגיעה בזכויות דיוניות, עריכת גרסאות, וצורך להגיש ראיות נוספות. **הסוגיה המשפטית המרכזית:** האם ניתן לאפשר לנתבע 2 להעיד כנתבע, למרות שלא הגיש תצהיר עדות ראשית במועד, ובשלב שבו כבר נשמעו עדי התביעה וההגנה? **עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** 1. **עדות בעל דין כנתבע ולא כעד מטעם הצד שכנגד:** בית המשפט מדגיש באופן חד משמעי, כי אין לשמוע את עדותו של נתבע 2 כעד מטעם התובעת, אלא כנתבע בתיק. זאת, לאור העובדה שהתובעת והנתבע 2 ניהלו מגעים להסדר, אך מגעים אלו לא הבשילו להגשת ראיות כנדרש. בית המשפט מצביע על כך שעדות בעל דין צריכה להיבחן במסגרת עדותו שלו, ולא כעד מטעם הצד שכנגד, תוך הפניה לפסיקת בית המשפט העליון (רע"א 4197/06). עקרון זה מבטיח כי בית המשפט ישמע את גרסתו של הנתבע כבעל דין, ולא כ"שלוח" של התובעת. 2. **הגשת תצהיר עדות ראשית - גמישות בסמכות בית המשפט:** * **תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** בית המשפט מפרש את תקנה 168(ב) באופן המאפשר גמישות. התקנה קובעת כי לא יורשה בעל דין להעיד עדותו או להוכיח עובדה אם לא הגיש תצהיר, "אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". * **פרשנות "סיבות מוצדקות":** בית המשפט מוצא כי הנסיבות במקרה זה – מגעים בין התובעת לנתבע 2, הצורך להגיש תמצית עדות, ומחלת באת כוחו, ומחלת הנתבע עצמו – יכולות להיחשב כ"סיבות מוצדקות" לאי הגשת התצהיר במועד. * **ריפוי הפגם:** בית המשפט מציע כי הפגם של אי הגשת תצהיר במועד ניתן לריפוי באמצעות הגשת תצהיר במועד מאוחר יותר, ופסיקת הוצאות. זוהי גישה המעדיפה בירור האמת על פני הקפדה פורמליסטית מדי, תוך שמירה על זכויות הדיוניות של הצדדים האחרים. 3. **שמירה על זכויות דיוניות של הצדדים האחרים:** * **הסתייגויות ובקשות:** בית המשפט מודע לכך שהתרת עדותו של הנתבע 2 בשלב זה עלולה לפגוע בזכויות הדיוניות של הנתבעים האחרים. לפיכך, הוא מתייחס לטענותיהם כי: * הגשת ראיות חדשות בעקבות עדותו של הנתבע 2. * הצורך בבחינת הגשת ראיות נוספות מצדם. * החשש לעריכת גרסאות. * **פתרון מעשי:** כפי שפורט בסעיף 39 להחלטה, בית המשפט קובע את הדברים הבאים: * הנתבע 2 יגיש תצהיר עדות ראשית תוך 7 ימים. * נקבע מועד לחקירתו. * **סעיף 39 להחלטה מכיל מנגנון מובנה לטיפול בטענות הנתבעים:** אם לאחר חקירת הנתבע 2 יסברו הנתבעים כי יש מקום להגיש ראיות נוספות בעקבות עדותו, לא תשמע עדות צד ג' 2 באותו מועד, והצדדים יגישו בקשה מתאימה. זהו חידוש משמעותי המאפשר התאמה של ההליך בהתאם להתפתחויות. 4. **חובת התייצבות והשפעתה על ההחלטה:** * **אי התייצבות לדיונים:** בית המשפט מדגיש את התנהלותו של הנתבע 2, אשר לא התייצב לדיונים, לא הודיע מראש על אי התייצבותו, ולא ביקש ארכה להגשת תצהיר. התנהלות זו, לטעמו של בית המשפט, הייתה מחייבת הודעה מוקדמת, אף במהלך ניהול המגעים עם התובעת. * **השפעה על הוצאות:** בשל התנהלות זו, בית המשפט מטיל הוצאות משמעותיות על הנתבע 2 (סה"כ 7,500 ₪) לטובת הנתבעים 4-5, 6-7, וצד ג' 2. הטלת הוצאות אלו נועדה לפצות את הצדדים על בזבוז זמן שיפוטי ועל הצורך להתמודד עם מחדליו של הנתבע 2. 5. **חשיבות העדות לבירור האמת:** בית המשפט מצביע על כך שעדותו של הנתבע 2 עשויה להיות חשובה ומהותית להכרעה בסכסוך, בפרט לאור פטירתו של נתבע 3. עדותו עשויה לשפוך אור על השתלשלות העניינים ולהסייע בהגעה לחקר האמת. מניעת עדותו עלולה לפגוע ביכולתו של בית המשפט להכריע בסכסוך באופן מיטבי (הפניה לרע"א (נצ') 5679-08-16). 6. **שלב ההליך:** בית המשפט מקבל חלקית את טענת התובעת כי שלב שמיעת הראיות טרם הסתיים (שכן טרם נשמעו עדי צד ג' 2). הדבר מפחית את הנזק הדיוני הנטען, שכן עדותו של הנתבע 2 אכן צפויה הייתה להישמע לאחר פרשת התביעה, ושינוי הסדר שמיעת הראיות של הנתבעים לא בהכרח יפגע יתר על המידה. **מסקנות והשפעה:** ההחלטה מציגה גישה פרגמטית וגמישה לניהול הליך הוכחות. בית המשפט מעדיף את בירור האמת וקבלת מלוא התמונה העובדתית על פני קיום כללים נוקשים, תוך שהוא מקפיד להגן על זכויות דיוניות של הצדדים האחרים באמצעות הטלת הוצאות וקביעת מנגנונים להתמודדות עם השלכות אפשריות של עדות הנתבע 2. החידוש המשמעותי הוא במנגנון הקבוע בסעיף 39, המאפשר להתאים את המשך ההליך בהתאם להתפתחויות שלאחר עדות הנתבע 2, ובכך מפחית את הסיכון שיתגלו טענות חדשות שעלולות לפגוע בהגנתם של הנתבעים. הטלת הוצאות משמעותיות היא סנקציה ברורה להתנהלות לקויה של בעל דין.