עב"ל 1570/04

תקציר

פסק הדין דן בתחולה רטרואקטיבית של הלכה חדשה הנוגעת לגמלת הבטחת הכנסה למי שבבעלותו או בשימוש קבוע ברכב. ההלכה החדשה, שנקבעה בפרשת עמר, קובעת כי שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. זאת משום שבית המשפט מניח כי אנשים המשתמשים ברכב באופן קבוע מפיקים ממנו תועלת כספית, ולכן אינם זכאים לסיוע כספי ציבורי. פסק הדין מפרט את המבחנים השונים לקביעה האם השימוש ברכב נחשב לרגיל, הכוללים הערכת תדירות השימוש, קרבתו של הרכב לבית המבוטח וההוצאות הכרוכות באחזקת הרכב. פסק הדין מבטל פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי שפסק לטובת המשיבה וקבע כי השימוש שלה ברכב אינו עולה בקנה אחד עם הלכת עמר. בית המשפט המחוזי נתן משקל משמעותי למצוקתו הכלכלית של המשיב ולעדותו של אביו של המשיב, אשר טען כי הוא נושא בהוצאות הרכב. עם זאת, נקבע בפסק הדין הנוכחי כי השימוש שעשתה המשיבה ברכב אכן היה רגיל ועל כן פוסל אותה מלקבל גמלת הבטחת הכנסה. השופטים שוכנעו כי השימוש של המשיבה חרג מעבר לאירועים אקראיים או חד פעמיים, מה גם שלהוריה היה רכב נוסף לשימושם העצמי, והמשיבה העסיקה את הרכב לפעולות יומיומיות. יתר על כן, ללא קשר למי שנשא טכנית בהוצאות האחזקה, בית המשפט סבר כי המשיבה קיבלה טובת הנאה מהוריה, המאפשרת לה להשתמש ברכב כבעלים. לפיכך, הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל. ההחלטה מתקבלת מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.