ת"ק 31938-04-13

תקציר

התובע רכש טלוויזיה מהנתבעת וגילה כעבור יומיים כי המסך נסדק לאחר פתיחת החבילה. התובעת הודיעה על כך לנתבעת ושלחה את המוצר לבדיקה. הנתבעת הכחישה כל אחריות והטילה אותה על התובע או על צד שלישי – שירות הדואר שסיפק את הטלוויזיה. התובע הגיש תביעה בתביעה קטנה, במסגרתו דרש מהנתבעת פיצוי בסך 3,700 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן שעות עבודה. הנתבע טען כי הטלוויזיה סופקה במצב תקין והשבר נגרם כתוצאה מרשלנות התובע. הם גם שלחו הודעה לצד השלישי, וביקשו שיפוי אם יימצאו אחראים. הצד השלישי השיב כי יש לדחות את ההודעה מכיוון שהנתבעת היא חברה בע"מ ואינה רשאית לשלוח הודעות כאלה בבית משפט לתביעות קטנות. השופט קבע כי טענת התובע נגד הנתבע תקפה באופן חלקי. מקובל עליהם כי הטלוויזיה התקבלה בסדק וכי התובע בדק אותה והודיע על כך לנתבעת בהקדם, כנדרש בחוק. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהתובעת גרמה לנזק ולכן חויבה לפצות את התובע בסך 1,608 ₪, עלות המוצר, בתוספת ריבית. סכום זה יוחזר עם החזרת המוצר לנתבעת על ידי התובעת. יתרת תביעת התובע נדחתה. באשר להודעה שנשלחה לצד שלישי, קבעה השופטת כי היא מותרת למרות שהנתבעת היא חברה בע"מ. השופטת קיבלה כי לצד השלישי ניתנה הזדמנות סבירה לבדוק את הנזק, אך הם לא הוכיחו כי הנזק לאריזה אירע במהלך הטיפול בתובע ולא במהלך המסירה. עם זאת, השופט הגביל את סכום השיפוי ל-701 שקל, כפי שנקבע בחוק עבור דברי דואר. לפיכך, חויב הצד השלישי לשפות את הנתבע בסכום זה, בתוספת ריבית. השופט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים. לשני הצדדים הזכות לבקש רשות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.