עב"ל 270/05

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב ערעור על טענת המערער להכיר בפגיעה בעיניו כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי נצרת דחה בעבר את טענת המערער, וטען כי הקטטה שהובילה לפגיעה לא הייתה קשורה לעבודה אלא נבעה מסכסוך אישי. הערעור נועד לערער על החלטה זו. עם זאת, הראיות שהוצגו סותרות, עם גרסאות מרובות של האירועים סביב הקטטה. המערער טוען כי הקטטה לא הייתה קשורה אליו והתרחשה משום שנכח במקום עבודתו, תוך הסתמכות על פסיקה קודמת (עליאן נ' קצין תגמול) לתמיכה בטענתו. מנגד, המוסד קובע כי אופייה האישי של התקיפה, נטול כל קשר לעבודה, צריך לפסול אותה מלהיות מסווגת כתאונת עבודה. בית המשפט מוצא כי נטל ההוכחה המוטל על המערער לא עמד בשל הנרטיבים הבלתי עקביים סביב האירוע. הגרסאות השונות של האירועים, שהובאו על ידי המערערת ומעורבים נוספים, מטילות ספק במהימנות טענת המערער כי התאונה אירעה בשעות העבודה והייתה קשורה לעבודה. יתר על כן, הראיות מצביעות על כך שהמניע לתקיפה היה מניעים אישיים, דבר המצביע על חוסר קשר לעבודתו של המערער. נוכח הימנעותו של המערער מלהביא ראיות משכנעות ואופייה האישי של הקטטה, מקבל בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי ודוחה את הערעור. לפיכך, הערעור נדחה על סמך תקנה 108(ב) לתקנות סדר הדין של בתי הדין לעבודה, ולא נפסקו הוצאות.