ע"א 5460/94

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המשיב, בנק, תבע את המערערים על יתרת החוב בחשבון העו"ש של המערערת מס' 1, כאשר המערערים מס' 2 עד 4 שימשו כערבים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערים להתגונן ופסק לטובת המשיב, מה שהוביל לערעור הנוכחי. המערערים טענו כי היה מקום לאפשר להם לנכות את חובם לבנק מהסכומים המגיעים להם לכאורה עקב מצג שווא של עובדי הבנק. לטענתם, טרם משבר המניות בבנק ניסה מנהלה של המערערת מס' 1 למכור את המניות שהחזיקו בבנק, אך שוכנע על ידי אנשי הבנק שלא לעשות כן ואף עודד לרכוש מניות נוספות. עצה זו ניתנה רגע לפני המשבר הבנקאי, מה שגרם לערך המניות לצנוח. המערערים טענו כי נגרמו להם נזקים כתוצאה ממצג שווא זה, אשר הביא אותם להימנע ממכירת מניותיהם ובמקום זאת לרכוש מניות נוספות. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, אך סגן נשיא בית המשפט מצא כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בהחלטתה. הם קבעו כי יש להעריך את הנזק שנגרם ממצג השווא הנטען על סמך המצב שהיה מתרחש אלמלא התרחש מצג השווא, כפי שפורט בתצהיר ובחוות הדעת החשבונאית שהגישו המערערים. זאת ועוד, קבע המשנה לנשיא, כי השאלה האם החוב ועילות הקיזוז מהוות "עסקה אחת" היא עניין שיש לבחון בבית המשפט המחוזי. התנאים שנחתמו בין הבנק לבין המערערים הצביעו לכאורה על כך שהבנק ראה את כל חשבונות הלקוח כקשורים זה בזה, אך לא ברור אם הדבר חל גם על הלקוח. משכך, התקבל הערעור, פסק הדין הקודם בוטל, ולמערערים ניתנה רשות להתגונן בעילות אלה. ההחלטה התקבלה פה אחד, בהסכמה בין המשנה לנשיא ש' לוין, השופט ט' שטרסברג כהן והשופטת ביניש. כעת יחזור התיק לבית המשפט המחוזי להמשך דיונים, והמשיב חויב לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪, שייקבעו על פי תוצאות אותו דיון.