ע"א 8243/16

תקציר

הערעורים נובעים מעסקת נדל"ן של חלקת קרקע באור יהודה. הבעלים המקוריים של הנכס, משה ופרחיה עג'ם, מכרו את זכויות הפיתוח במגרש לאליהו ברנס בהסכם "נטו", כלומר ברנס יישא בכל תשלומי החובה הקשורים לעסקה. לאחר מכן העניק בארנס את הזכויות הללו לחיים סיטון, ששימש כסוכן של אביו, דניאל סיטון, בהסכם משנת 2005. באותה שנה נחתם הסכם משולש בין משה אג'ם, ברנס וסיטון, שהעביר לסיטון את זכויותיו וחובותיו על פי ההסכם משנת 1994. בעקבות הפיצול המוצלח של המגרש בשנת 2007, נחתם חוזה מכר בין בני הזוג אג'מס לסיטון, ששינה באופן בלתי מוסבר את העסקה להסכם "ברוטו", והעביר את נטל תשלומי החובה למוכר. סיטון שילם את תשלומי החובה, אך מאוחר יותר תבע את בני הזוג אג'מס לשיפוי. בית המשפט קמא פסק לטובתו של סיטון, והביא את בני הזוג עג'ם ובנם אברהם, שהיה מעורב גם הוא בעסקאות, לערער. בנוסף, סיטון תבע את עורך דינו, יעקב נחום, על רשלנות, וגם עג'ם וגם נחום הגישו ערעורים. הערעורים התקבלו, כאשר בית המשפט מצא כי השינוי מהסכם "נטו" להסכם "ברוטו" בחוזה משנת 2007 אינו משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. אי התאמה זו פורשה כטעות פקידותית, ונפסק כי סיטון, ולא האג'מס, צריכים לשאת בתשלומי החובה. כמו כן, עורך הדין נמצא לא אחראי לרשלנות. כתוצאה מכך בוטל פסק דינו של בית משפט קמא, וסיטון חויב לפצות את בני הזוג אג'מס ונחום על הסכומים ששילמו לו, בצירוף שכר טרחה והוצאות נוספות.