ת"א 2085/00

תקציר

בית המשפט דחה את התביעה שהגישו שתי חברות תרופות, התובעות מס' 1 ומס' 2, נגד הנתבעות מס' 1 ומס' 2 בגין הפרת פטנט. התובעת מס' 1, חברה אמריקאית, החזיקה בפטנט ישראלי על תרופה המשמשת לטיפול באוסטאופורוזיס, בפרט לתהליך הכנת החומר הפעיל של התרופה, מלח מונוסודיום גבישי טריהידרט אלנדרונט, ולמרכיב עצמו. הנתבעים הואשמו בהפרת הפטנט בכך ששיווקו מוצר דומה, מקסיבון 10. בית המשפט הסכים עם טענת הנתבעים כי הפטנט נעדר חידוש והתקדמות המצאתית, כנדרש בחוק הפטנטים הישראלי. באופן ספציפי, בית המשפט מצא כי שני פרסומים קודמים, פטנט איטלקי משנת 1986 ותקציר בלגי משנת 1989, הפכו את הפטנט ללא תקף, והגיע למסקנה כי איש המקצוע הממוצע בתחום יכול היה לייצר את ההמצאה בקלות. זאת ועוד, טענת התובעים בדבר עשיית עושר ולא במשפט לא הצליחה לשכנע את בית המשפט. הראיות לא הראו כי הנתבעים העתיקו או לקחו דבר מהתובעים. בית המשפט הדגיש כי היעדר פגיעה בזכות מוגנת מקנה כל טענה לעשיית עושר ולא במשפט, וכי דיני הקניין הרוחני אינם מקנים לתובעים מונופול במקרה זה. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט על ביטול תביעה 6 לפטנט של התובעים, הנוגעת לחומר הפעיל, וקבע כי אין לרשום אותה. כמו כן חויבו התובעים לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים.