בר"ע 92/76

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק שעסק בתאונת דרכים ובתביעה שבאה בעקבותיו. התובעים, המיוצגים על ידי המשיבה מס' 1, תבעו תחילה את המבקשים (הנתבעים) ואת המשיבים מס' 2 ו-3, בטענה לרשלנותם. עם זאת, במהלך דיוני קדם המשפט הודו המבקשים בחבות וביקשו לשלוח הודעת צד ג' למשיבים האחרים. שופט בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בנימוק שאין בסיס מספיק ונטל פוטנציאלי על התובע. בית המשפט העליון, בהפעילו את סמכותו, ראה בבקשה ערעור שהתקבל. פסק הדין קבע כי אין צורך בהארכת מועד או סיבה מיוחדת למשלוח הודעת צד ג', כפי שהוסדר בתקנות סדר הדין האזרחי. יתר על כן, הפשרה של התובע עם המבקשים, תוך הכרה בחבותם, מונעת מהתובע להעלות השגות ביחס לתביעה "כבדה". בית המשפט הדגיש כי במקום זאת על התובע להקל על מאמצי המבקשים להתאושש מהמשיבים האחרים. עוד צוין, כי דחיות חוזרות ונשנות של דיוני קדם המשפט הצדיקו את השיהוי הנוסף שנגרם בהודעת הצד השלישי. משכך, התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי וניתנה למבקשים רשות לשלוח הודעת צד ג' למשיבים. המשיבים 2 ו-3 חויבו במשותף בהוצאות המשפט של המבקשים, בסך 2,000 לירות.