ע"ע 418/06

תקציר

פסק הדין דן במקרה מורכב של עובד ישראלי שעבד בחברות שונות בבעלותו של חסן במדינות שונות, בהן סומליה, קניה ורואנדה. העובד הסכים לחוזה לפיו החוק הקפריסאי יחול על העסקתו בסומליה, אך בית המשפט מצא כי החוזה נשלט בעיקר על ידי הדין הישראלי, שכן פעילות החברות מבוססת בישראל ומר חסן הוא תושב ישראל. בית המשפט הגיע למסקנה זו תוך התחשבות בנסיבות חתימת החוזה ובצדדים המעורבים. בנוסף, הבחירה בחוק הקפריסאי נתפסה כניסיון לעקוף את חוקי המס הישראליים ולהימנע מתחולת דיני עבודה מגנים, המבטיחים זכויות בסיסיות לעובדים. העובד תבע הפרשי שכר ועמלות, וכן פיצוי בגין הפרת חוזה וביצוע בחוסר תום לב. בית המשפט דחה את התביעות להפרשי שכר מעבר לסכום פעוט, וכן דחה את התביעות לפיצויים, ולא מצא ראיות לחוסר תום לב. בית הדין בחן גם את זכאויות העובד על פי דיני העבודה המגנים, לרבות הודעת פיטורים, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. נקבע כי העובד קיבל הודעה מוקדמת מתאימה וניצל את כל ימי חופשתו. לפיכך, נדחו התביעות לדמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. עם זאת, בית הדין מצא כי העובד זכאי לדמי הבראה ופיצויי פיטורים, אותם יש לחשב על בסיס שכרו של העובד ותקופת עבודתו. חישוב פיצויי הפיטורים צריך להתחשב בשכר המוסכם בין הצדדים, ללא מסים נוספים או קיזוזים. כמו כן, בית המשפט פסק בסוגיית הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאות ההתדיינות שלו בשתי הערכאות. חובת העובד לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב, כפי שהורה בית משפט קמא, בוטלה. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים, ושני הצדדים הונחו לשאת בהוצאותיהם בשתי הערכאות.