בש"פ 2886/16

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי בית משפט קמא דחה נכונה את תביעת המערער לחומרי חקירה נוספים, דבר שהביא לדחיית הערעור. הסוגיה המרכזית נסובה סביב זכותו של נאשם לעיין בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לתקשי"ר. עם הזמן נקטו בתי המשפט גישה מרחיבה ביחס להגדרת "חומר חקירה", לרבות חומרים הקשורים בעקיפין לאישומים. עם זאת, לגישה זו יש מגבלות; אין לספק חומרים שהרלוונטיות שלהם מעורפלת, רחוקה או ספקולטיבית מכיוון שהם אינם משרתים תכלית ביטחונית ברורה. בית המשפט הדגיש כי מתן גישה בלתי מוגבלת עלול לפגוע באינטרסים אחרים, כגון הגנה על מודיעין, הבטחת פרטיות עדים ושמירה על טוהר החקירה. גילוי נרחב מדי עלול לעכב הליכים משפטיים, במיוחד במקרים מורכבים, ולהכביד על מערכת המשפט. במקרה זה נמנע מחומר שהוגדר כלא רלוונטי, ובקשתו המאוחרת של המערער לתיק חקירה ישן משנת 2007 – שלא היה לו קשר לכאורה למשפטו – זכתה לביקורת כ"מסע דיג" ספקולטיבי. משכך, בית המשפט לא מצא טעם בטיעוני המערערת לגילויים נוספים, ואישר את החלטתו הראשונית של בית משפט קמא לדחות את הטענות. לפיכך, הערעור נדחה ביום 11.5.2016.