ע"פ 7847/19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור של היועץ המשפטי לממשלה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להסגיר לצ'כיה אדם המכונה ולרי מיכאלוב. מיכאלוב, אזרח ישראלי, נשפט והורשע בעבירות מסוימות בצ'כיה ונידון למאסר. עם זאת, הוא נמלט ושב לישראל. השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם מיכאלוב היה תושב ישראל בעת ביצוע העבירה, כלומר לא ניתן יהיה להסגיר אותו על פי הדין הישראלי אלא אם המדינה המבקשת תסכים להחזירו לישראל לצורך ריצוי עונשו. התובע הכללי טען כי מיכאלוב החל לבסס חיים בצ'כיה והציג ראיות מסוימות התומכות בטענה זו. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי הראיות אינן מספיקות כדי לגבור על הקשר החזק שהיה למיכאלוב לישראל, שם מתגוררת משפחתו, וכי בקשת ההסגרה של ממשלת צ'כיה, שכללה גם את האפשרות לרצות את העונש בישראל, תומכת עוד יותר בדעה זו. השופט ד' מינץ, שכתב את חוות הדעת הממצה, הדגיש כי בעוד מדינת ישראל אינה מקלט לעבריינים, המערער במקרה זה לא עמד בנטל ההוכחה בדבר מעמד התושבות של מיכאלוב. השופט י' אלרון והשופט נ' סולברג, שהצטרפו לחוות דעתו של השופט מינץ, הוסיפו כי חלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה והעיכוב בהגשת בקשת ההסגרה פעלו בניגוד לטענת היועץ המשפטי לממשלה, וכי הסביבה המשפחתית והחברתית בישראל תשרת טוב יותר את שיקומו של מיכאלוב מאשר סביבה זרה. לאור ממצאים אלה נדחה הערעור, וההחלטה שלא להסגיר את מיכאלוב התקבלה.