ת"א 29191-11-24

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לפסול את הבורר בתיק. המבקש לא הביא ראיות אובייקטיביות למשוא הפנים של הבורר, והבקשה התבססה במידה רבה על אכזבתו הסובייקטיבית של המבקש מהחלטות הבורר ומהנחיותיו במהלך הליך הבוררות. בית המשפט הדגיש כי פסילת בורר היא אמצעי חריג ושמור רק לנסיבות קיצוניות למניעת עיוות דין. טענות המבקש, לרבות תקשורת חד-צדדית לכאורה וחוסר שקיפות, לא הוכחו ולא הגיעו לסף של ביסוס חשש ממשי למשוא פנים. זאת ועוד, טענות המבקש בדבר שכר טרחת המומחה והתנהלות המשיב בהליך הבוררות נמצאו חסרות בסיס ואינן קשורות ליושרתו של הבורר. עוד ציין בית המשפט כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שכן המבקשים המשיכו בהליכי הבוררות למרות אובדן האמון הנטען שלהם בבורר. בנוסף, קבע בית המשפט כי מכלול טענות המבקש לא היה מצדיק את ביטולו של פסק בורר. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,540 ₪, כולל מע"מ, בתוספת ריבית שנצברה ממועד מתן פסק הדין. העיכוב בהליכי הבוררות הוסר, ולצדדים נמסר כי באפשרותם לחדש את הליך הבוררות.