עת"מ 31495-03-13

תקציר

עותר ביקש כי ההנחה בארנונה, החלה על מרתפי וילות בעיריית תל אביב-יפו, תינתן למרתף דירתם, בטענה כי הנוהג הנוכחי מפלה. העירייה הודתה כי קיימת אפליה, אך טענה כי ידיה כבולות בשל חוקי ההקפאה ופסיקות שבאו בעקבותיה, שמנעו ממנה להרחיב את ההנחה למרתפי דירות. בעתירה נטען כי גישת העירייה שגויה וכי השרים היו מאשרים תיקון אם העירייה הייתה מבקשת זאת מטעמי אפליה. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי הרציונל של העירייה למתן ההנחה - שימוש מוגבל במרתפים בשל בעיות אוורור ותאורה - חל באופן שווה הן על מרתפי וילות והן על מרתפי דירות. בית המשפט הדגיש את חובת ההגינות ותום הלב שחבה העירייה כרשות ציבורית וציין כי הפרשנות הלשונית של התקנות הרלוונטיות תומכת בעמדת העותר. יתר על כן, בית המשפט הבהיר כי פסיקתו לא תשנה את אופן חישוב שטח הנכס, כפי שאסור על פי חוקי ההקפאה, אלא רק תעניק הנחה שאינה משנה את שטחו הנמדד של המרתף. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת העותר, וחייב את העירייה להחיל את ההנחה בארנונה על מרתף ביתו של העותר ולפצותו בגין הוצאותיו.