ע"א 4597/91

תקציר

בית המשפט העליון בחן את החבות והנזקים במקרה של נער בן 13, שהפך למרובע לאחר צלילה חזיתית לתוך בריכת שחייה בקיבוץ. בית המשפט קבע כי הקיבוץ התרשל בכך שלא סיפק שילוט בטיחות מתאים וסימון של עומקי מים, למרות שהיו שלטים פרוצדורליים המצביעים על כך שהרחצה היא באחריות המתרחץ ללא מציל. הרשלנות תרמה בעיקר לתאונה, שכן סביר להניח שסימונים נכונים היו מונעים את הקפיצות המסוכנות. יתר על כן, על הדודים המפקחים על הנער חלה חובת זהירות אך הם לא העריכו כראוי את הסיכונים ולא מנעו את ההתנהגות המסוכנת, מה שהוביל לפסיקה כי עליהם לשפות את הקיבוץ בגין חלק מהנזקים. בית המשפט גם לא מצא עילה להטיל אחריות על מגן דוד-אדום למצבו הרפואי של הנער לאחר מכן, וקבע כי הוא נגרם ישירות מהצלילה הראשונית. לנער נפסקו פיצויים משמעותיים בהתחשב בכושר ההשתכרות הלקוי שלו ובצרכי הטיפול לכל החיים, אשר הותאמו כך שישקפו את דרגת הנכות הגבוהה. בית המשפט שינה גם את חלוקת האחריות לשכר טרחת עורך דין. החלטה זו מדגישה את אחריותם של בעלי הנכסים להבטיח סביבה בטוחה ואת ההערכה הדקדקנית של חובות הפיקוח הנוגעות לקטינים.