דב"ע נד/293 - 0

תקציר

עובד שנפגע בתאונת עבודה ערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר שדחתה את תביעתו לתגמולים בתקופות אשפוז לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות בשל נפגעי עבודה), תשט"ז-1956. המערער עבד לסירוגין תוך קבלת קצבת נכות זמנית, והסוגיה המרכזית בערעור הייתה האם עמד בתנאים להכרה כ"נכה נזקק". בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא קבע נכות זמנית למערערת בתקופה הרלוונטית. עוד קבע בית המשפט כי הגדרת "נכה נזקק" בתקנה 18א(א) מחייבת התקיימות שני תנאים: (1) ועדה רפואית קובעת נכות זמנית, ו-(2) "הרשות" מאשרת כי אין לאדם סיכוי למצוא עבודה עקב הפגיעה ואין לו הכנסה מעבודה. מאחר שהמערער ניסה להשתקם והכנסתו נקטעה במהלך אשפוזיו, לא היה זה צודק שלא לסייע לו. בית המשפט הוסיף וקבע כי לשונה של תקנה 18א הינה עמומה ופירש אותה לטובת המערער. העניין הועבר לפקיד התביעות על מנת שיקבע את נכותו הזמנית של המערער במהלך אשפוזיו ובמידת הצורך יעביר את העניין ל"רשות" לדיון נוסף. לפיכך, הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם את הוצאות המערער.