עמ"נ 31638-03-20

תקציר

פסק הדין דן בערעור של שומת ארנונה על ידי נישום רפאל, נגד עיריית קריית ים. הסוגיה הראשונה היא האם לוועדת הערר יש סמכות לדון בהשגתו של הנישום בנוגע להצמדת חוב הארנונה. בית המשפט קובע כי מדובר בשאלה משפטית גרידא וחורגת מהעילות המפורטות בחוק העררים, ולכן יש לדון בה בבית המשפט לעניינים מנהליים. הנושא השני הוא זכאותו של רפאל לפטור מארנונה כמחזיק בנכס 'מטעם הממשלה ולצרכיה'. פסק הדין מתווה את שני המסלולים להשגות מס – המסלול המנהלי, הכולל עררים למינהל הארנונה ולוועדת הערר, והמסלול המשפטי באמצעות בית המשפט לעניינים מנהליים. בעוד שהמסלול המנהלי עוסק בעיקר בנושאים עובדתיים וטכניים, המסלול המשפטי עוסק בהתנגדויות שלא ניתן להעלותן מבחינה מנהלית. בית המשפט מכיר בכך שלעיתים קיים תחום "אפור" של חפיפה בין שני המסלולים. באשר לסמכות לדון בפטורים מארנונה, פסק הדין מציין כי שאלה זו לא הוכרעה באופן סופי והיא משתנה בהתאם למקרים פרטניים. חלק מהמקרים טוענים כי טענות לפטור עובדתי צריכות להישמע בפני ועדת הערר, בעוד שאחרים מציעים כי לבית המשפט יש סמכות לפרש את החוק במקרים כאלה. עם זאת, המקרה הנוכחי כרוך הן בשאלות עובדתיות והן בשאלות משפטיות שאינן מפורטות במסלול המינהלי. באופן ספציפי, על בית המשפט לקבוע האם רפאל מחזיקה בנכס "בשם הממשלה ולצרכיה", דבר המחייב בחינה מעמיקה של שאלות עובדתיות ומשפטיות כאחד. מאחר ששאלות אלה חורגות מתחום סמכותה של ועדת הערר וכוללות מתקנים ביטחוניים, בית המשפט דוחה את הערר ומציע לרפאל להגיש עתירה מנהלית בתוך 30 יום. ההחלטה גם פוסקת הוצאות לעירייה וקובעת אותן על 7,500 שקל.