עת"מ 26283-06-13

תקציר

העותרים ערערו על מספר שאלות בבחינת הסמכה בכתב של לשכת עורכי הדין שהתקיימה במאי 2013, וטענו כי התשובות שסיפקו המשיבים היו שגויות. הם ביקשו מבית המשפט להתערב ולפסול את השאלות או לפחות להכיר בחלופות נכונות נוספות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי על בית המשפט לדבוק בעקרון אי ההתערבות, כפי שהוא חל על בחינות הסמכה אחרות, ולכבד את שיקול דעתם כגורם המקצועי האחראי לבחינה. השופט פתח את דבריו בהכרה בכך שהחלטות ועדת הבחינה אמנם אינן חסינות מביקורת שיפוטית, אך עילות ההתערבות מצומצמות ויש להפעיל את הביקורת השיפוטית באיפוק. לאחר שניתח בית המשפט את נסיבותיהן הספציפיות של שתי השאלות שנותרו בעתירה – שאלות 51 ו-76 – לא מצא בית המשפט הצדקה להתערב. באשר לשאלה 51, שעניינה ביטול צו עיכוב יציאה של חייב מן הארץ, קבע בית המשפט כי התשובה שבחרו המשיבים מתיישבת עם הדין החל, חרף טענות העותרים המבוססות על הוראת הנהלת בתי המשפט. אשר לשאלה 76, שעניינה הוראת חקירתו של עד תביעה שלא נקרא להעיד, קבע בית המשפט כי התשובה שבחרו המשיבים עולה בקנה אחד עם הוראות הדין הרלוונטיות. השאלה לא נגעה לסמכותו של בית המשפט לחקור את העד, כטענת העותרים, אלא התמקדה בהשתלשלות החקירה של בעלי הדין. לפיכך נדחתה העתירה, וכל עותר חויב לשאת בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪.