ה"פ 40586-03-11

תקציר

המחלוקת היא בין קבלן שבנה מבנה על חלקת אדמה לבין אחד מבעלי הקרקע. בעלת הקרקע התקשרה עם הקבלן בהסכם למתן שירותי בנייה לבניית היחידות להן היא זכאית בהתאם לזכויותיה בקרקע. החוזה הגדיר מנגנון להוצאת חלקים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירות ספציפיות, לרבות הגגות. הקבלן עמד בתנאים החוזיים להסרת הגגות והצמדתם לדירות הפנטהאוז, ועל כן הייתה לו הזכות לעשות כן. למרות זכות העיקול של הקבלן, טען המשיב כי זכות זו מותנית במספר דרישות שלא התקיימו. בית המשפט בחן בפירוט כל אחת מטענות המשיב ומצא אותן חסרות בסיס. נפסק כי זכותו של הקבלן להצמיד את הגגות לדירות הגג מעוגנת בהסכמים בין הצדדים ואינה מותנית בדרישות הנטענות על ידי המשיב. בנוסף, נמנע מהמשיבה להתנגד לעיקול, שכן יצרה מצג כלפי בעלי הקרקע האחרים, לפיו לא התנגדה לעיקול, ואלה בתורם בחרו את דירותיהם על בסיס מצג זה. עוד מצא בית המשפט כי המשיבה לא תמחרה את הגגות במחירון הקבלן, אך עובדה זו אינה שוללת את זכות העיקול של הקבלן, אלא מתייחסת רק להתחשבנות הכספית בין הצדדים. לבסוף, קבע בית המשפט כי פסק הדין בהסכם הפשרה בין הצדדים לא מנע מהמשיבה לטעון כנגד הצמדת הגגות. לפיכך התקבלה התביעה במלואה, והקבלן היה רשאי להצמיד את הגגות לדירות הגג, בהתאם למנגנון שנקבע בהסכמים. בנוסף, חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪.