ע"מ 71455-12-18

תקציר

הסוגיה המרכזית בערעור זה היא מיסוי עסקת רכישה עצמית של מניות על ידי עמותת בית חוסן בע"מ, ששכרה מבנה כבית אבות. ציפורה נוישטט, מבעלי המניות בחברה, מכרה את מניותיה לחברה עצמה. החברה מימנה את הרכישה באמצעות לקיחת הלוואה מהבנק. המשיב, פקיד השומה, קבע כי עסקת הרכישה העצמית מהווה חלוקת דיבידנד לבעלי המניות הנותרים, ובהתאם ייחס להם הכנסות מדיבידנדים. המערערים טענו כי יש למסות את עסקת הרכישה העצמית ברמת בעל המניות המוכר, ציפורה, ולא ברמת בעלי המניות הנותרים. בית המשפט הסכים עם עמדת המערערים וקבע כי אין לראות בעסקת הרכישה העצמית חלוקת דיבידנד רעיונית לבעלי המניות הנותרים, שכן היא אינה נתמכת בדין וסותרת את עקרון היסוד של דיני המס - עקרון המימוש. בית המשפט הדגיש כי יתר בעלי המניות לא בהכרח התעשרו מהרכישה העצמית, וגם אם היו עושים זאת, לא היה מדובר בעשיית עושר ממומשת. בית המשפט פסק גם בסוגיות אחרות הקשורות לניכוי הוצאות מסוימות על ידי החברה. בית המשפט התיר ניכוי הוצאות מימון הקשורות להלוואות שנטלה החברה לצורך שיפוץ המבנה, שכן הן היו קשורות ישירות ליצירת הכנסות החברה. עם זאת, בית המשפט פסל את ניכוי ההוצאות הכספיות הקשורות לעסקת הרכישה העצמית, שכן לא מדובר בהוצאות שהוצאו בייצור הכנסות, אלא בהוצאות הוניות. באשר להוצאות השכר, קבע בית המשפט כי השכר ששולם לאורלי שרון, אחת מבעלי המניות הנותרים, ניתן לניכוי, שכן הוכח כי היא מועסקת בחברה ופעילותה נחוצה לייצור הכנסות החברה. מנגד, בית המשפט פסל את ניכוי הוצאות השכר של שרה ורסנוב, אשתו של בעל מניות אחר, שכן המערערים לא הצליחו להוכיח כי היא מועסקת בחברה. לבסוף, קיבל בית המשפט את שיקולי המשיב בנוגע למשיכת בעלים, שכן המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לערער עליהם. סיכומו של דבר, הערעור התקבל בסוגיה העיקרית של עסקת הרכישה העצמית, וכן התקבל ערעורה של הגב' אורלי שרון בנוגע להוצאות שכרה. טענות המערערים בנושאי הוצאות מימון, משיכות וחלק מהוצאות השכר נדחו.