דב"ע נו/34 - 3

תקציר

המערערת, שהייתה מעסיקתו של המשיב, ערערה על החלטת בית הדין האזורי בחיפה, אשר פסק לטובת טענת המשיב כי פוטרו שלא כהוגן. המערער טען כי המשיב התפטר, ואילו המשיב טען כי פוטר. בית הדין בחן את האירועים שהובילו לסיום יחסי עובד-מעביד וקיבל את גרסת המשיב לאירועים, ומצא כי המשיב אכן פוטר. עוד קבע בית הדין האזורי כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, אך בית הדין לערעורים החליט כי על המשיב, כעובד יומי, לקבל רק מחצית מסכום ההודעה המוקדמת שנפסק על ידי בית הדין האזורי, שעמד על שכר של שבועיים. הסיבה לכך היא שעל פי ההסכמים הקיבוציים, עובדים יומיים זכאים להודעה מוקדמת של שבועיים בלבד, ובית הדין לא מצא סיבה להתערב בנוהג זה. זאת ועוד, טענה המערערת כי סכום פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת חושב באופן שגוי, אך בית המשפט דחה טענה זו, שכן המערערת לא העלתה כל השגות בעניין זה בפני בית הדין האזורי. בית המשפט הסכים גם עם החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זכאותו של המשיב לפדיון חופשה בשלוש השנים האחרונות, שכן המערערת לא ניהלה רישומים נאותים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך התאמה מינורית בלבד לגובה ההודעה המוקדמת המגיעה למשיב. המערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, דבר המשקף את הצלחתו החלקית של הערעור. החלטה זו ניתנה ביום 31.12.96.