עמ"נ 2117/09

תקציר

פסק הדין מתאר דחיית ערעור בשל שיהוי משמעותי בהגשה, שאינו מוצדק. על פי העובדות שהוצגו, עמדו לרשות המערער 45 יום להגיש את הערעור, אך עשה כן כעבור שבעה חודשים וחצי. שיהוי זה לבדו מהווה סיבה מספקת לדחות את הערעור על הסף ללא דיון נוסף. עם זאת, השופט נוגע בקצרה בטענות שונות אחרות שהוצגו בערעור לטובת המערער. אלה כוללים אתגרים הקשורים לארנונה עבור ממ"ד ותקופות שהייה בחו"ל, קביעת שטח הדירה וסיווג מקום חניה. השופט קובע כי לוועדת הערר יש היקף מצומצם של עניינים שהיא יכולה לדון בהם, כהגדרתם בחוק, והשאלות שהעלה המערער חורגות מתחום זה. זאת ועוד, טענות המערער בדבר מדידת שטח דירתו וסיווג מקום החניה שלו למגורים אינן נתמכות בראיות ומכאן שאינן משכנעות. עוד מציינת השופטת כי ניתן היה לטפל בסתירות בהחלטת הוועדה בנוגע לסיווג מקומות החניה אילו הוגש הערעור במועד. לבסוף, השופט דוחה את טענות המערער בדבר הרכב הוועדה, שכן אלה לא הועלו קודם לכן. אשר על כן, הערעור נדחה במלואו, והמערערת מחויבת לשאת בהוצאות המשיבים.