בש"פ 7055/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור לשחרורו של נאשם שהוא תושב הרשות הפלסטינית. המערער היה עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, שכללו עבירות פריצה, גניבה ושהייה שלא כדין. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על חוסר ההרתעה של המערער, שכן הוא ריצה בעבר עונש מאסר בגין היותו בלתי חוקי והפר שוב ושוב את חוק הכניסה לישראל. יתר על כן, בית המשפט סבר כי שחרורו יהווה סכנה לציבור וכי קיים סיכון גבוה לבריחתו, בהתחשב בכך שצפוי לו עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד. המערער טען כי אין ראיות קונקרטיות לסיכון בריחתו וכי מסוכנותו פחתה עם הזמן. הוא הציע חלופה בערבות, והציע שני ערבים ערבים לשני ערבים בעלי תעודת זהות ישראלית, אך זו נדחתה. השופט, לאחר ששקל את הטענות, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא מדגיש את חוסר כיבוד המערער לחוק, את קיומו של מאסר על תנאי ואת הסכנה הנשקפת ממנו. השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מאפשרות את שחרורו של המערער, דחה את הערעור והותיר על כנו את צו המעצר.