בש"פ 627/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בבקשה להארכת מעצר שנייה ב-90 יום לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). הבקשה היא לשני משיבים שהוגש נגדם כתב אישום בגין רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי החשד, המשיבים קשרו קשר לרצוח את חנניה אוחנה ולאחר מכן ביצעו את הרצח. מסמכי בית המשפט מפרטים את מזימת הרצח הנטענת ואת מעשי המשיבים לפני ואחרי ביצוע העבירה. המדינה מבקשת להאריך את מעצרם בשל הסכנה הנשקפת מהמשיבים וסכנת בריחתם. ההגנה, לעומת זאת, טוענת לשחרורם, תוך שהיא מציינת את הזכות החוקתית לחירות, היעדר הרשעות קודמות ושחיקת הסכנה הנשקפת מהמשיבים. עוד טוענת ההגנה כי נמנע מהמשיבים להיפגש עם עורכי דינם וכי המשפט מתקדם בעצלתיים. השופט פותח בהתייחסות לטיעון החוקתי של ההגנה, וקובע כי סעיף 62 הוא חוקתי שכן הוא אינו פוגע בזכות האדם לחירות, אותה ניתן להגבילה מטעמים מוצדקים, ומעצר עד תום ההליכים סביר במקרה זה. השופט מציין כי הסמכות להאריך את המעצר היא פגיעה מרחיקת לכת בזכויות, אך היא הכרחית ויש להפעילה בתבונה. השופט בוחן לגופה של הבקשה, מכיר בעוצמת הראיות נגד המשיבים תוך הכרה בהתקדמות האיטית של המשפט. בסופו של דבר, מעצרו של המשיב 1 מוארך ב-60 יום ובית המשפט מצפה שבית המשפט המחוזי יקבע דיון אינטנסיבי לאחר חודש אפריל. השופט קובע כי אין כיום מקום לשקול חלופת מעצר, נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיבים. פסק הדין מדגיש את הצורך בגישה מאוזנת ומעודד את בית המשפט המחוזי לזרז את המשפט.