ע"פ 70339/06

תקציר

השופט לא מצא עילה להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא בתיק הערעור, שכן הטיעונים שהציגה ההגנה לא היו מבוססים. הערעור התמקד בעיקר בהצבעה על סתירות בעדותה של המתלוננת, שהשופט בחן לעומק ומצא כי אינן משכנעות. שיטת ההגנה לבודד את האמירות ולהציגן מחוץ להקשרן לא הספיקה כדי להטיל ספק במהימנות הכוללת של עדותה של המתלוננת, במיוחד בהתחשב בראיות נוספות ובהיגיון האירועים. השופטת הדגישה כי אין זה סביר לצפות מקורבנות אירועים טראומטיים לזכור כל פרט במדויק וכי התמונה הכוללת שעלתה מעדותה של המתלוננת עקבית ונתמכת בראיות אחרות. יתר על כן, השופט מצא את גרסת המתלוננת סבירה יותר מזו של הנאשם, שהייתה חסרת היגיון פנימי ובלתי סבירה. באשר לטענה המשפטית בדבר האישום במעשה מגונה, ציינה השופטת כי הרכיב ההתנהגותי של העבירה הוא רחב ותלוי ברובו בכוונה שמאחורי המעשה. מעשיו של המערער, כפי שתוארו על ידי המתלוננת, היו בעלי אופי ותכלית מיניים מובהקים, המצדיקים את מסקנתו של בית משפט קמא. בהתייחסו לגזר הדין הכיר השופט בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ובהיעדר עבירות נוספות מצד המערער. עם זאת, בהתחשב בחומרת מעשיו של המערער, בהרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות ורכוש, ובחוב התלוי ועומד לחברה, סבר השופט כי עונשו של בית משפט קמא הולם. למרות שהעונש לא היה קל, הוא היה סביר ומידתי לעבירה, במיוחד לאור החוויה הטראומטית שעברה המתלוננת. השופט שייצר הציע להקל מעט בעונש על ידי ריצוי ארבעה חודשי מאסר על תנאי במקביל, ולהפחית את סך המאסר ל-23 חודשים. עם זאת, השופט ורדי לא ראה עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא וסבר כי העונש כבר משקף את הזמן שחלף. בסופו של דבר, הערעור על פסק הדין נדחה פה אחד, והערעור על גזר הדין נדחה ברוב דעות.