עת"מ 24835-12-10

תקציר

העותרים ביקשו לערער על חוקיותו של מסמך "תכנון כולל" לרחבת הכותל המערבי, שאושר על ידי הוועדה המחוזית, ועל החלטות ההפקדה בנוגע לשתי תכניות ספציפיות לאזור. לטענתם, התכנון הכוללני היה צריך להיות מעוגן בתכנון סטטוטורי, וכי אישורה של הוועדה המחוזית היה בלתי סביר ופגום מבחינה פרוצדורלית. עוד טענו העותרים כי שיקול דעתה של הוועדה בטיפול בהתנגדויות לתכניות הספציפיות יוגבל על ידי התכנון הכוללני. עם זאת, בית המשפט קבע כי עתירות אלה מוקדמות מדי. מדיניות התכנון, אף שאינה חלק מתכנית סטטוטורית, מהווה הוראה מנהלית המנחה את ועדות התכנון. בעוד שההנחיות המנהליות מחייבות בדרך כלל את הרשויות, ניתן לחרוג מהן במקרים המתאימים, ומוסדות התכנון נדרשים לבחון כל בקשה לגופה. בדרך כלל, ביקורת שיפוטית על החלטות תכנוניות נערכת רק לאחר תום ההליכים התכנוניים, אך ישנם מקרים חריגים שבהם ניתן לבטל עיקרון זה. במקרה הנוכחי קבע בית המשפט כי על העותרים למצות תחילה את הליך ההתנגדות בפני מוסדות התכנון, מתוך הנחה שהוועדה המחוזית תדון בהתנגדויותיהם בראש פתוח. מאחר שמדיניות התכנון חלה על שטח ספציפי המיועד לצורכי ציבור, ושימושים פרטניים נבחנים בנפרד, לא עלה חשש שאי ערעור על המדיניות בשלב זה עלול להוביל ליישומה בתכניות אחרות. לפיכך, העתירות נדחו כראשוניות, מתוך הבנה כי העותרים יוכלו להעלות את השגותיהם בעתירה מנהלית עתידית, אם יהיה בכך צורך, לאחר שמוסדות התכנון יקבלו החלטה סופית. בית המשפט גם ביטל צו ביניים שעיכב דיון בהתנגדויות. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.