פ"א 2119-06-19

תקציר

גזר הדין ממתיק את עונשם של שני מערערים שהורשעו בהפרת חוקי התכנון והבנייה בישראל. המערער הראשון בנה דירה בהיתר כדין, אך לא בנה ארבעה ממ"דים כמפורט בהיתר בשל נסיבות שאינן תלויות בו. בית המשפט מצא כי נסיבות המקרה שלו ייחודיות ומצדיקות עונש מופחת. נגזרו עליו חודש מאסר על תנאי, קנס מופחת של 12 אלף שקל שישולם בתשלומים, ותקופת מבחן של 18 חודשים לקבלת היתר בנייה והקמת הממ"דים. התקופה למילוי ההתחייבות מתחילה לאחר תום תקופת המבחן. אם המערער לא יעמוד בדרישות, הוא ירצה עונש מאסר של 10 ימים. על המערער השני נגזרו גם חודשי מאסר על תנאי, שהופחתו מעונשו של בית משפט קמא, בצירוף קנס בסך 18,000 ₪ שישולם בתשלומים, ו-10 ימי מאסר בגין אי חתימה על כתב התחייבות בתוך 10 ימים מיום מתן גזר הדין. גזר דינו התבסס על הריסת מבנה בלתי חוקי, הודאתו באשמה ובריאותו הרופפת. המבנה שהרס היה לאורך כביש והביא לו רווח כלכלי, אך בית המשפט מצא כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק להיקפה הנמוך מאוד של הבנייה הבלתי חוקית או להריסת המבנה לפני מתן גזר הדין. פסק דין זה מדגיש את נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, על אף חומרתן הכללית של עבירות בתחום התכנון והבנייה, אותן כינה בית המשפט העליון "מגפת מדינה". על בית המשפט לאזן בין העובדות הספציפיות לבין התגובה המשפטית הנדרשת, שתוביל להמתקת עונשו במקרים ספציפיים אלה.