ע"ע 482/05

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעור על גילוי מסמכים בסכסוך עבודה, סקר בית הדין תחילה את המסגרת המשפטית, תוך התמקדות ברלוונטיות המסמכים המבוקשים לתיק ובאיזון בין גילוי מלא לבין הגנה על פרטיות צד שלישי. המקרה עסק במשיח, שביקש תלושי שכר וטופס 106 לעובדי הבנק בין השנים 2001-2004, בטענה כי מסמכים אלה נחוצים כדי להשוות את שכרו לאלה של עובדים קבועים. בית הדין קבע כי אם הבנק השווה את משיח לעובדים אחרים, עליו לחשוף נתונים מקיפים, לרבות טופס 106, ולא רק תלושי שכר. עם זאת, הוא הכיר בחששות הפרטיות וציין כי הבנק עצמו חשף שמות עובדים, מה שהפחית חששות אלה. בנוסף, ערעורו של משיח לקבלת מסמכי הסדר פרישה הוכר כתקף והכרחי לבחינת תביעות פיצויים, הגם שבית משפט קמא לא הכריע בהיבט זה. בית הדין המליץ לבית הדין האזורי להגביל את הגילוי להסכמים הנוגעים לעובדים בעלי תפקידים דומים. בקשתו הרחבה של משיח לקבל גישה לנתוני שכר של שמונה עובדים נדחתה, שכן הוא לא הראה רלוונטיות ספציפית, אך הותר לו להגיש מחדש לאחר חשיפת הנתונים הראשונית. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, וחייב את הבנק לחשוף מסמכי שכר וטופס 106 ספציפיים, כאשר כל צד נושא בהוצאות. עניין הסדרי הפרישה הוחזר לבית המשפט המחוזי להחלטה מפורטת. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ונשלח אלקטרונית, עם העתק שנשלח לבית הדין האזורי בתל אביב.