ע"א 34193-11-19

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי להפחתת הריבית שנקבעה בהסכם הלוואה בין המערערת (המלווה) לבין המשיבים (הלווים). הסכם ההלוואה, בשווי של 2 מיליון שקל, קבע ריבית של 2.5% חודשית ו-30% שנתית, שעולה ל-56.16% בריבית פיגורים. הלווים ביקשו לבטל את ההסכם בטענה שהוא מנוגד לחוק אשראי הוגן, וכי הריבית מפלה ונובעת מניצול בשל חוסר איזון ביחסי הכוחות. המלווה טען כי על בית המשפט לכבד את ההסכם, וכי הריבית מוצדקת על ידי הסיכון ומשך ההלוואה. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את תביעת הלווה, והפחית את הריבית לשיעור החריג המרבי שגבה בנק לאומי ישראל בע"מ בגין סכומים דומים, בנימוק שהשיעור המקורי היווה ריבית נושכת בניגוד לתקנת הציבור. עוד מצא בית המשפט כי פערי הכוחות ומצוקת הלווה השפיעו על הסכמתו לתנאים. בערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אך ערכאת הערעור דוחה זאת, מאשרת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומדגישה את הצורך להגן על הלווים מפני ריביות עושקות. אשר על כן, הערעור נדחה, והריבית המופחתת עומדת בעינה, כאשר המערערים נושאים בהוצאות המשיבים.