ע"פ 8888/07

תקציר

המערער הודה בביצוע מעשים מגונים בבתו בת השבע. הוא ערער על גזר הדין והעלה כמה טענות. ראשית, הוא טען כי אין אינדיקציה לכך שהקורבן היה ער בזמן התקיפות, אך בית המשפט דחה זאת מכיוון שהגדרת סעיף האישום אינה מבחינה בין קורבנות מודעים ללא מודעים. שנית, באשר לדיווח על מצבה של הנפגעת, קבע בית המשפט כי נתון לשיקול דעתה של הכתבת להחליט שלא לראיין את הנפגעת בשל גילה הצעיר והנזק הפוטנציאלי שבהעלאת זיכרונות על התקיפות. בית המשפט דחה גם את טענות המערער כי הדו"ח התעלם מחוות דעת פסיכולוגית ולא פירט דיו את תפקידו של אחיו של המתלונן, ומצא טענות אלה בלתי מבוססות ובלתי מהותיות. עוד טען המערער כי הדו"ח הסתמך שלא כדין על עובדות שלא נכללו בכתב האישום המתוקן, מה שהחמיר את עונשו. בית המשפט הבחין בין סוגים שונים של "הדלפה" מהדו"ח, וקבע כי כל הדלפה לכאורה במקרה זה – המתייחסת לעיתוי של חלק מהתקיפות – אינה מהותית ואינה משפיעה על גזר הדין. השופט מלצר הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, החלטה שעליה הסכימו השופטת פרוקצ'יה והמשנה לנשיא ריבלין. המשנה לנשיא ריבלין הוסיף כי מעשיו של המערער היו חמורים ומזיקים, והעונש שהוטל היה מידתי.