ת"א 8890-11-08

תקציר

התובעת, ששילמה ארנונה על חלקות קרקע מסוימות הרשומות על שמה, ביקשה להשיב תשלומים אלה לאחר שבית המשפט קבע כי צד שלישי הוא הבעלים בפועל של הנכסים. המחלוקת נסובה סביב פרשנות הבעלות כפי שהיא מוגדרת בחוק מס רכוש וקרן פיצויים. התובע טען כי הבעלים האמיתי, בהתאם למבחנים המפורטים בחוק המקרקעין, צריך להיות חייב במסים, בעוד הנתבע טען כי הבעלים הרשום הוא הגוף החייב במס. בית המשפט צידד בנתבע וקבע כי התובע, כבעלים הרשום, אכן היה חייב בארנונה בעת התשלום ולכן אינו זכאי להחזר. כמו כן, בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות בת שבע השנים לתביעת החזרים לפי סעיף 56 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים חלפה בגין שניים מתשלומי המס, ולפיכך תביעת התובע אינה תקפה. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע כנגד מדינת ישראל וכן דחה את ההודעה לצד ג' הנתבע, תוך שהוא מורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע. בנוסף, הורה בית המשפט על החזרת המחצית השנייה של אגרות בית המשפט לתובע.