ע"א 9366/12

תקציר

הפרשה סובבת סביב מסמכים היסטוריים שהועברו מהקהילה היהודית בווינה לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים. המסמכים המדוברים נחשבים לחומר ארכיוני על פי החוק הישראלי. בעלת המסמכים, הקהילה היהודית בווינה, דרשה להחזיר את המסמכים מהארכיון. הארכיון סירב, בהסתמך על סעיף 14א לחוק הארכיונים, הקובע כי לא ניתן להעביר חומר ארכיוני בארכיון ציבורי ללא הסכמת הארכיונאי. הבעלים טען כי מאחר שהמסמכים הועברו לארכיון לפני חקיקת סעיף 14א, אין להחיל אותו במקרה זה, וכי יש להחיל במקומו את חוק השכירות וההלוואות, שיאפשר את החזרת המסמכים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הארכיון. הבעלים ערער על החלטה זו. שופטי בית המשפט העליון, הנדל, רובינשטיין ומלצר, מסכימים כי יש לדחות את הערעור. חוות דעתו של השופט הנדל מתבססת על פרשנותו של סעיף 14א, ממנה משתמע כי די במיקום החומר הארכיוני כדי שההוראה תחול, וכי הבעלות בחומר אינה גורם מכריע. השופט מדגיש גם את חשיבות שימור הרשומות ההיסטוריות ואת תפקידו של הארכיון הציבורי בהקשר זה. המשנה לנשיא רובינשטיין מוסיף כי לסוגיה השלכות היסטוריות רחבות והיא נוגעת לאינטרס הציבורי. השופט מציע לצדדים לפתור את הסכסוך ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט ולהגיע לפשרה, תוך הדגשת תפקידו של הארכיון בשימור הזיכרון ההיסטורי. השופט מלצר מסכים עם החלטתו של השופט הנדל ומספק נימוקים נוספים. לדברי מלצר, חוק הארכיונים הוא לקס ספיישל לעומת חוק השכירות והשאלה, וככזה הוא גובר עליו. מלצר מתייחס גם להקשר ההיסטורי של הפרשה ולכוונות שעמדו מאחורי העברת הארכיונים לישראל, ומציין כי ההעברה נועדה להיות קבועה. השופט מוסיף ומדגיש את הקשר בין החומר הארכיוני לבין המורשת הלאומית, וקובע כי יש לקיים את כוונתה המקורית של ההעברה. ההחלטה מדגישה את חשיבות השמירה על רשומות היסטוריות ונכסי תרבות לאומיים, ואת תפקידו של החוק בהגנה עליהם.